שני זרעים שכבו זה לצד זה באדמה הדשנה באביב.
הראשון אמר, "אני רוצה לגדול! אני רוצה לשלוח שורשי עמוק אל תוך האדמה, לשלוח את נבטי מעבר לקרום הקרקע שמעלי . . . אני רוצה להצמיח עלים, ניצנים, להודיע על בוא האביב . . . אני רוצה לחוש בחמימות השמש על פני ובברכת טל הבוקר על עלי הכותרת שלי!"
והוא גדל
הזרע השני אמר, "אני חושש. אם אשלח את שורשי אל האדמה, איני יודע מה אמצא בחשכה. אם אעשה את דרכי אל האוויר, ייפגעו נבטי הקטנים . . . אם אפתח את עלי, יבוא החילזון ויאכל אותם. ואם יהיו לי פרחים, יבוא ילד ויקטפני. לא, כדאי לי לחכות עד שאחוש בטוח."
והוא המתין.
תרנגולת שטיילה בחצר מצאה את הזרע שהמתין ואכלה אותו.
מוסר השכל:
אלה מאתנו המסרבים להסתכן ולגדול,
נבלעים על-ידי החיים.
